פואמה לבת הקדר

תקציר:
מראות אוצרי יופי ייחודי נפרסים לפתחה של הפואמה; ובעומק וים, בְּסַעַר כְּגַלְגַּל לִפְנֵי סוּפָה, קריאות הֲלוּמוֹת מֶרְחָבִים קוטעות את השלווה הפסטורלית. שִׁירַת דַּיָּג הָעוֹלָה מִן הַמַּיִם הייתה לְ”מַשְׂאֵת בֵּין יָם לְשָׁמַיִם”, אוחזת בצבעי האור, וכר המים היה למגלשת ובמה, ועלם אוהב הוא הקורא, “אֵי אַתְּ, הַיָּפָה, עַל דֶּרֶךְ אָהֳלֵי קֵדָר?” והזקן זאת מַגִּיד, “אָז הָלְמוּ עִקְבֵי סוּס, בְּעָצְמָה רַבָּה הָלְמוּ עִקְבֵי סוּס וְרוֹכְבוֹ”; “וְהָרוּחַ לֹא פָּסְקָה נָגוֹחַ גַּל וְגַלְגַּל”, מַחֲרֶה אחריו הָרוֹכֵב. וּבְשׁוּק עמק הסידר שומר ההיכלות מונה את קדרות האמן, “קְדֵרָה אַחַת מֻזְהֶבֶת, וּשְׁנִיָּה מֵחֵמָר, אַחַת מֻכְסֶפֶת, שְׁנִיָּה לְבַת הַקַּדָּר”. וּמִשּׁוֹט דַּיָּג הקורא בֵּין מִשְׁבָּר וְגַלֵּי סַעַר מְנֻכָּר, “אֵי אַתְּ דְּגַת מִכְמָן וְעִמְקֵי שַׁיִט לְלֹא מַעֲגָן?”

עותקים