אנשי אוצר הספרים

"בזמן שעולמו של אדם חשוך בעדו, קורא בספר ורואה עולם אחר"

(ש"י עגנון מתוך "סיפור פשוט")

ר' מרדכי בן הלל הכהן (1856-1936) .היה איש ציבור ופעיל ציוני, איש עסקים, עיתונאי וסופר עברי ארץ ישראלי. בשנת 1907 עלה לארץ והיה ממייסדי תל אביב. השתתף בשכלול "בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי", יסד את "משפט השלום העברי" ונבחר לנשיא בית משפט השלום העברי העליון. הכהן, שנמנה עם פעילי תנועת חובבי ציון, השתתף בשנת 1897 בקונגרס הציוני הראשון בבזל ונשא בו, ראשון ולראשונה נאום בעברית.

הכהן היה מן המטיפים והיוזמים ליסוד "אגודת סופרים עברית" עוד בשנת תרס"ה,  והיה ממייסדי אגודת הסופרים העבריים בא"י. יוסף חיים ברנר היה מזכירו האישי. בעקבות הכיבוש הבריטי עבר להתגורר בירושלים בצמוד לבית אליעזר בן יהודה.

בעת ביקור בחיפה אצל בניו שמואל ודוד הכהן בחודש דצמבר 1936 לקה הכהן בלבו ונפטר. הובא למנוחות בבית הקברות בבנימינה, שבה התגוררו בניו הלל ושמעון.

עיקר ארכיונו, ובו התכתבות, תעודות לתולדות היישוב בארץ ישראל, חומרים ארכיוניים בענייני עסקנות ציבורית, מוסדות תרבות, עיתונות ועניינים אישיים, שמור בספרייה הלאומית; חלקים נוספים נמצאים בארכיון הציוני המרכזי ובמכון גנזים.

אפרים דרך  (1900- 1973)או כפי שתלמידיו פנו אליו אדון דרך, נולד יחד עם המאה ה-20 להוריו יצחק וחוה. עלה לארץ בתקופת העלייה השלישית והיה למורה בכפר תבור ולאחר מכן בבית הספר "אחד העם" בחדרה. לצד החינוך וההוראה פעל גם בהסתדרות המורים ושימש גם כיו"ר ועד המורים באזור.

בשנות כהונתו כמנהל בית הספר בין השנים 1944-1964 (למעט שנה אחת בה ששימש כמפקח על בתי הספר תפקיד שלא היה לטעמו) התגורר בבית המנהל שהועמד לרשותו על ידי מועצת הכפר, בחצר בית הספר. בשנים אלה פעל יחד עם הגננת מרים מקוב למען הרחבת הספרייה ויחד אספו ספרים תרומה מהתושבים. מרים שימשה כספרנית ודרך נטל על עצמו את הדאגה לתקצוב ומימון הספרייה על ידי המועצה. עם עזיבתו את המושבה (1964) הפך בית המנהל שנקרא על ידי הכל "בית דרך"  לספרייה הציבורית של בנימינה.

דרך אימץ לו כבן את אברהם קנדל (דקל) בן המושבה שטיפל בעיזבונו  שהעמיד לטובת הספרייה במושבה. אז הורחבה הספרייה לחדר עיון  במקום הראשון בו פעלה בבית הספר ונקראה ע"ש אפרים דרך בהמשך הועברו כל ספרי השאלה מ"בית דרך" לספרייה במקומה הישן חדש (1983)

דרך היה אחיה של הסופרת שרה (דרך) ז'ק  שכתבה את ספר הילדים רב המכר (1952) "שרה מספרת" (הוצאת עמיחי) . דרך לא הקים משפחה ובשנותיו האחרונות התגורר בחיפה ליד בנו המאומץ אברהם קנדל. נקבר בבנימינה.

אלפרד אהרון טיכו  (1893-1983) -שילב בחייו מלאי העשייה את משנתו " החקלאי הוא יסוד בנין הארץ"

נולד בשנת 1893 בכוסקוביץ שבסלובקיה. בן זקונים למשפחה יהודית חמה ומסורתית.

בניגוד לרצון הוריו יעד את עצמו לחקלאות והשלים את לימודיו האקדמיים כאגרונום בווינה אוסטריה.

משחר נעוריו היה טיכו ציוני נלהב ובשנת 1916 הגשים את חלומו ועלה לארץ כדי לשרת את העם היהודי כציוני בארצו. צעדיו הראשונים בארץ היו כמורה ראשון למכונות חקלאיות בבית הספר החקלאי "מקווה ישראל".

 "רק כשאמצא מקום להתיישב בו ולהקים משק חקלאי משלי, אבוא על סיפוקי", נהג טיכו לומר והמושבה בנימינה שהוקמה באותה עת (1922), נבחרה על ידו להתיישבות. טיכו קבל קרקע ובית מחברת פיק"א והחל לבנות את חייו במקום.

בשנים הראשונות פיתח טיכו משק חי משלו ובהמשך עסק במקורות פרנסה נוספים, כמו גידול טבק ויסמין. ניהל את המחלבה שהייתה ניסיון קואופרטיבי ראשון במושבה ונמנה גם עם מקימיה של "השומרוניה" -חברה חקלאית לאחריות הדדית של המקנה במחוז השומרון.

בימיה הראשונים של בנימינה הראשונים נבחר טיכו לחבר בוועד המושבה, שימש כיועץ לקניית פרדסים לתושבי חו"ל, עיבד את הפרדסים עבורם וברבות הימים הצליח להביאם להתיישב בארץ.

נשא לאישה את אלה (1938) עמה חי עד יום מותו בשיבה טובה בשנת 1983 והוא בן 90 שנה.

יצחק קריצלר (לבית טיכו)  (1922-2007) יזם והקים את הספרייה הציבורית ע"ש אהרון ואלה טיכו בבנימינה בתרומתה של משפחת טיכו שנמנתה עם מייסדי המושבה.

נולד בווינה בשנת 1922 וקיבל חינוך ציוני.

עלה לארץ ב- 1939 וכרך את חייו עם חיי החקלאות בארץ ישראל בעיקר בענף הפרדסנות. התיישב בבנימינה וניהל את המשק המשפחתי.

בשנת 1940הגיע לנתניה ונטל על עצמו להמשיך את עשייתם של ראשוני העיר בעיבוד פרדסים שהיוו פרנסה עיקרית לאוכלוסיית המקום בראשית דרכה. התגייס ל"הגנה" ואחר כך עבר לחי"ש (חיל שדה). עם הקמת המדינה גויס לצה"ל ושירת בחטיבת "אלכסנדרוני". היה פעיל במל"ח (משק לשעת חירום)ובחיזוקו במרחב.

קרוב ל-35 שנים תפקד כיו"ר הוועדה החקלאית שעל יד עיריית נתניה ובאמצעות הוועדה שמר על הקשר בין חקלאי המקום ובין העשייה המשרדית- אזורית וארצית. על פועלו שהותיר חותם אנושי על חיי העיר, זכה בשנת 1997 בתואר "יקיר העיר" נתניה. כמו כן ייצג את האיכרים הפרטיים במוסדות נוספים ונשא בעול תפקידם. בניהם יו"ר המוסד לביקורת של "התאחדות האיכרים", של אגודת "פרדס סינדיקט" ושל "המועצה לשיווק פרי הדר".

שמו הלך לפניו כל השנים כאדם המשתית את עשייתו על טוהר המידות ועל נאמנות לציבור. בתפקידיו השונים הצליח למנוע אי סדרים באגודות ובמוסדות ולשמור על אמינותם ברבים.

יזם והקים את הספרייה הציבורית ע"ש אהרון ואלה טיכו בבנימינה בתרומתה של משפחת טיכו שנמנתה עם מייסדי המושבה. פעולתו הנמרצת הביאה לבנייתו של מרכז תרבות ובמהלך השנים להרחבתו. מרכז הכולל ספריית השאלה, אולם הרצאות וחדר עיון לזכרם של בני המשפחה.

ישראל אהוביה הגר (1950-1989)

ישראל ומשפחתו הגיעו לבנימינה בשנת 1975. כעורך דין היה מעורב בחיי הקהילה באופן מקצועי ואף עסק בפעילות ציבורית ענפה. היה בין מקימי תנועת "כן" שתרמה רבות לשיפור חיי הקהילה, הקמת מועדונית להכנת ילדים לבית הספר, העשרת התרבות, תחזוקת גני הילדים, נטיעות ברחבי המושבה בהשתתפות פעילה של התושבים, שיפור התרבות הפוליטית המקומית.  הפך לדמות אהובה ומוכרת בזכות נכונותו לעזור לכל אדם באשר הוא ופעילותו ההתנדבותית.

ישראל היה איש רוח, רחב אופקים, אינטלקטואל אמיתי, ועל כן בחרה משפחתו להנציח אותו על ידי תרומה של ספרים לחדר העיון של הספרייה הציבורית במשכן הקבע שלה, מיד עם הפתחה בשנת 1990. בן 39 במותו.